אומרים לחיילים תודה

דויד פלץ בן נחום ויוספה. נולד ביום ג' באדר תש"ז (23.2.1947) בעיר ורוצלב אשר בפולין. בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ. למד בבית-הספר היסודי בקבוצת חניתה ולאחר-מכן סיים את לימודיו בנוה-צדק שבתל-אביב. ארבע שנים למד אחרי זה בבית-הספר התיכון העירוני א' בערב, ובמשך שעות-היום עבד במוסיאון של עירית תל-אביב. כשהגיע לגיל-הגיוס גויס לצה"ל ביולי 1965 ואת שירותו נתן בחיל-השריון. מלחמת ששת הימים פרצה והוא עוד בשירות- החובה. ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), השתתף בקרב על מוצבי רפיח. באותו קרב כאשר נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה נפצעו חיילי-הצוות והטנק החל לבעור. אחרי שדויד מיהר וחילץ את התותחן הפצוע הניח אותו מאחורי מחסה, והוא חזר לטנק לחלץ את הטען-קשר, אך בשעת פעולה זו נפגע ונפל. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן. על גילוי אומץ-לב, רוח-התנדבות ודבקות במטרה צוין לשבח מטעם הרמטכ"ל. בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסגן דויד פלץ ז"ל הומר לעיטור העוז. הוא היה בן יחיד למשפחתו והוריו נפטרו בינתיים.

צביקה בן יצחק וצפורה, נולד ביום ד' באייר ת"ש (12.5.1940) ברוסיה. תקופת היותו תינוק עברה עליו מתוך יסורים ותלאות ובשנות-השואה ניצל בנס כי בבוא הנאצים לא נתגלה מקום מחבואו שהיה במשפחה נוצרית. כאשר הגיע לגיל שש עלה לארץ כחניך "עליית הנוער" ונכנס לאחד ממוסדותיו. בכוחות עצמו החל לבנות את חייו לעתיד ואז הגיעה אליו הידיעה כי אישה קשישה מחפשת אותו. זו היתה אמו שניצלה גם היא בדרך נס מן השואה ולא מצאה שלווה בנפשה עד אשר מצאה את בנה - בישראל. ביולי 1958, כשהוא מלא אהבת-הארץ, גויס צביקה לנח"ל המוצנח, ושם, אחרי שחרורו מצה"ל בפברואר 1961, התגייס למשטרה ועבר ישר למשמר-הגבול. אחרי חיי-הרפתקאות קשים במשמר-הגבול עבר לכפר ורבורג, אשר את אחת מבנות המשפחות הוותיקות שבו לקח לו לאישה. שם הקים משק-פאר בעזרת אבי-משפחתה וצבי היה קשור אליו בכל נפשו - וכשם שהיה קשור למשקו כן היה מסור לאשתו ולבתו וידע אושר. מזמן לזמן היה יוצא למילואים. לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ונלחם במסירות ובאומץ-לב. רוח-ההתנדבות מילא את לבו והוא התנדב לצנחנים וחבריו-לנשק ומפקדיו ראו בו לוחם צנחן וידיד נאמן. אולם ביום השני לקרבותיה של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בעמדת פאג"י בירושלים הבירה. הניח אשה ובת; אשתו היתה בהריון וילדה בן שלושה שבועות אחרי נפלו הבן נקרא על שם אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. חבריו-לנשק הקימו מצבה לזכרו מול בניני פאג"י, הוא המקום שבו נפל (כיום רמת-אשכול).

צולם ביום ירושלים בהר הרצל לצד קברו בשנת 2024. מרואיינים אחותו וגיסו יוליאן ליטמן בן ליאופולד ופרומה. נולד ביום כ"ג בסיון תש"ד (14.6.1944) בעיר סיצ'בה שברומניה. את חינוכו העל-יסודי קיבל בעיר-מולדתו ולאחר-מכן למד שנתיים באוניברסיטה בעיר גלץ את מקצוע ההנדסה הכימית. במשך שתי שנים אלו שירת בצבא הרומני בזמן חופשת-הלימודים. בשנת 1964 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ נען. מאיר היה ספורטאי בלב ובנפש והצטיין במשחק הכדורעף ואף השתתף במסעות נבחרת ישראל ליוון ותורכיה. כן זכה להשתתף במשחקי ה"מכביה" האחרונה. לאחר-מכן החל ללמוד במדרשה לחינוך גופני במכון ווינגייט. לאחר שסיים את לימודיו שם החל בעבודתו כמורה להתעמלות וכמדריך ספורט בנען. מאיר אהב מאד את חיי-הקיבוץ וחלומו היה להביא לשם את משפחתו. אמו של מאיר שכלה כבר בת במלחמת העולם השניה ובנס נשארה היא בחיים; אביו של מאיר נפצע קשה במלחמת-העולם השנייה - ולפני שגויס לצה"ל אמר לאמו: "אתם עברתם כל כך הרבה סבל בחיים; עכשיו אני רוצה להילחם למען שלום ביתכם וארצנו". בנובמבר 1966 גויס והוצב לחטיבת "גולני" למשך שלושה חדשים בלבד. לאחר-מכן שוחרר מן הצבא. אך בהגיע ימי-הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים לא קיבל מאיר את צו הגיוס למילואים ואז אמר: "זה לא בסדר. עד שלא יגייסו אותי אין מלחמה". וכעבור כמה ימים נקרא לדגל ואז נפרד מחבריו במכתב שנסתיים: "הנני הולך ולא אחזור לעולם". כי משהו קינן בלבו... אז בא להיפרד מהוריו, אשר להם היה מסור מאד ואהבם. אהבה זו הראה גם לכל הבריות, כפי שתעיד נכונותו לבוא לעזרת הזולת. בפרוץ מלחמת ששת הימים נלחם באבו-טור שבירושלים ובקרב זה נפל; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים

צולם ביום הזיכרון תשפ"ה 2025 בהר הרצל להוקרת ולהנצחת חללי מערכות ישראל במסגרת מיזם מצייני הדרך מבית עמותת תודה לצה"ל. ראיין: אביב וישקובסקי צילם וערך: יקיר גרוסר

מאת אהרון בנזימן קרוב משפחתו צולם ביום הזיכרון 2024 בהר הרצל צילם וערך יקיר גרוסר ראיין אביב וישקובסקי הסרט הופק במסגרת מיזם "מצייני הדרך" מבית עמותת תודה לצה"ל כדי להנציח ולהוקיר את לוחמי העבר ועל מנת להנחיל את המורשת כדי לספק דמויות מופת והשראה עבור המשרתים מהווה. בן הניה ובן-ציון, נולד ביום י"ז בטבת תרפ"ד (25.12.1923) בירושלים, דור חמישי לר' יצחק מחאסלביץ, מתלמידי הגר"א שעלו ארצה בתקס"ט ויסדו את היישוב האשכנזי בירושלים, ונין ליוצרים ובונים ביישוב הישן. למד ב"חדרים", בבית-הספר העממי החרדי של פרידמן, בבית-המדרש למורים מזרחי, והיה חבר פעיל ומדריך בתנועת-הנוער "ברית החשמונאים", ובה נרתם לכל משימה קשה ורבת-תלאות ושימש מופת לחבריו בנאמנותו לרעיון להלכה ולמעשה ובמסירותו למען שחרור המולדת. מהשירים ומהאמרות הקצרות ("שבבים") שבעזבונו הספרותי ניכר, שהיה גם מעמיק הגות באורחות חיי אנוש. משה המשיך את לימודיו בישיבת מרכז הרב בחברון ובו בזמן היה שומע חופשי בשיעורים של מדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת תש"ד עבר לחיי עבודה והגנה בקבוצת טירת צבי ונשא אישה. משנתאלמן אחרי כשנה נשא את אבלו וכאבו באומץ של איש-אמונה והוסיף למלא את חובתו לחיים כפרט וכבן האומה הדורשת עמל והקרבה מכל אחד מבניה. בקיץ תש"ז יצא להשתלם באוניברסיטה באמריקה (כלכלה מדינית). את זמנו הפנוי מלימודיו הקדיש לארגון חוגים ללימוד עברית וליצירת אווירה עברית-לאומית סביבו. משהוכרז על הקמת מדינת ישראל וצבאות ערב תקפו אותה מכל עבר הרגיש כי חובתו לבוא ולהשתתף בהגנת המולדת. ב-27.6.1948 הגיע לארץ באונייה "מארין קארפ", ואם כי היתה לו אפשרות להגיע לירושלים לא נסע לשם להתראות עם הוריו ומשפחתו, אלא שלח להם חבילות-מזון בעילום שם, ואת פגישתו עימהם דחה לאחר הניצחון. משה התגייס לחיל-הים לפלוגת הנחיתה. בקרבות "עשרת הימים" שבין ההפוגה הראשונה לשנייה נשלח עם יחידתו כתגבורת לפעולה לפריצת הדרך אל הנגב. בליל 17-18 ביולי נערך מבצע "מוות לפולש" בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית-עפה מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. משה השתתף בקרב זה בגבורה ובמסירות נפש ושם נספה עם יתר חבריו אור ליום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). בערב חג הסוכות תש"י נתגלו בסביבות בית-עפה גופות החללים וביניהן גופתו של משה. גופתו הועברה לירושלים לקבורה בשייח'-באדר ב' ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949).